עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בת 16 השואפת להפנט במילותיה את המין האנושי.
לפעמים אני גם כאן -
cupoftea4.blogspot.co.il/
israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=866759
חברים
שברדג מוזרunrealbeautiful.scarאבק נחושת אליםCup of tea girl 37
sexual witchShaneנוסטלגיה.God Is A WomanIM ALLove Heals
tooxySomeone who writesרק אל תפסיקו לנשוםwolf heartמקס לזרב
נושאים
תהנו.

בתקופה זו של התקדמות אופקית גרידא,
המין האנושי דומה יותר ויותר לתור ההוא של סינים שנידונו לגליוטינה, וההתנהגות המכובדת היחידה בו,
כפי שמסופר בתולדות מרד הבוקסרים, היתה של סיני אחד שעמד בתור וקרא ספר.
מפתיע לראות אנשים מתקוטטים על בחירת תליין מועדף,
ואנו מעריצים את אותם שניים-שלושה העומדים מול המוות בגבורה.
הסיני הקורא, מצדו, מראה חוכמה ואהבה לחיים.
מוטב לשכוח שלפי דברי הימים, זה מה שהציל את חייו. הקצין הגרמני האחראי חנן אותו, אחרי שהתרשם משלוותו.
אבל יש לזכור את התשובה שהשיב לו הסיני כשנשאל, לפני שנבלע בהמון:
"אני יודע שכל שורה שאני קורא מביאה לי תועלת." ניתן לשער שהספר שהיה בידיו היה ספר מושלם.
- כריסטינה קמפו.
-

אַךְ עַכְבְּרֹנֶת, לֹא בָּךְ לְבַדֵּךְ מוּכָח
שֶׁכָּל חֲזוֹן עָלוּל לִהְיוֹת עִנְיָן מֻפְרָךְ:
הַמְּשֻׁבָּחוֹת בַּתָּכְנִיּוֹת שֶׁל עַכְבָּרִים וַאֲנָשִׁים
דַּרְכָּן תָּדִיר כֹּה הֲפַכְפַּךְ,
וְאֵין הֵן מוֹתִירוֹת אֶלָּא יָגוֹן וּכְאֵב
בִּמְקוֹם הָאֹשֶׁר הַמֻּבְטָח.
-רוברט ברנס.
עיניים ערגות
18/12/2017 22:46
בדמי ימיה
אהבה, פואטיקה, כתיבה, זכרונות

וכל סיפור לפתע הופך לסיפור אהבה, כוזבת ודואבת כעוקץ דבורה או מתוקה כחלת דבש טרייה ונוטפת נוזל זהוב וסמיך, בהיר מעט מעיניך השחורות. 

כל מילה ומשפט, מחשבה ורעיון הופכים רדודים, מעוררים בי שאט נפש ומעלים בגרוני תחושת קבס, כלשונך המטיילת בפי. אבל הפסקת, פסקת עם המנהג המגונה, מעכשיו אלו רק שפתיך, מתוקות גם הן כתוצר הזהב של הדבורים. 

בעיניך הניצוץ היפיפה, והן מביטות בגבי החשוף. "הגב שלך כל כך יפה", אמרת אז, "הוא כה עדין ולבן". ידיך מטיילות במורד גוי, ידך האחת חודרת אל תוך מכנסיי וחופנת ישבני והשנייה מנסה לפתוח את כפתורן המונע ממך להגיע רחוק יותר, אבל אינני נותנת, אינני מוכנה. עליך להיות סבלני, זו המנטרה הרצה בראשינו שלנו, האחד כשני, מוכנה, רק כאשר הנני מוכנה, כמהה, נותנת, על אף כי ערגתך עצמתית משלי.

אתה אוהב להריח את בטני ושיערי, להעביר על גופי את גופך, אבל אני אוהבת להביט בעיניך יותר מכל. הניצוץ, אותו הניצוץ בסיפורו של אתגר קרת את עלילתו סיפרתי לך בקצרה, ניצוץ תשוקה עז אל האהבה, אותו הניצוץ אשר הופיע בעיניי הילד המתאווה יותר מכל לתשומת לבה ואהבתה של הילדה, אך מעולם לא צלחה נפשי להבין, מדוע היא גרידא רואה את הברק בעיניו, שמא יחפוץ בו לבה השבור. אך הו, כמה מהר הוא כבה כאשר התנצלתי עמוקות על זמננו המוגבל, וכמה מהר חזר דולק במגע חפוז של שפתינו וידינו. תענוג הוא לצפות בעיניך הכהות כאשר נוצצות, כאשר ישבתי על צווארך וראשך בין שתי זרועותיי חדרתי אל האיבר האינטימי, החשוף ביותר בגופנו- העיניים.

טענת כי מעולם לא סיפרו לך סובביך על אותו ברק, על מצב הרוח המובע שם באופן מובהק.

וגם מילים אלו, טקסט זה, קטע זיכרון חפוז, יש שיגידו אהבה, רגשות ערגות כמוסות ומשאת נפש, אך מילים אלו, מילים נוטפות דבש מתוק, מתיקותן מעלה בקיבתי תחושת קבס וסלידה במעלה גרוני, ובחוסר אונים תכולת בטני נשפכת על אדמה לחה מגשם ומרקיבה צמחיה, ואינך כאן על ידי, להחזיק שיערי פן יתלכלך וללטף ראשי. 

אמרת בעבר כי מעודך לא סיימת ספרים של ז'וזה סאראמאגו, שכן משפטיו ארוכים מנשוא ועיניך אובדות, נבלעות בין השורות כטובע אומלל הנכלא בין גלי אוקיינוס בשיא הסערה, וזה מצחיק, משעשע, כמה שאהבתי את כתיבתו המופלאה, הסוחפת, ואת הספר קראתי כבנשימה אחת עמוקה השומרת בתוכה זכרונות וכוויות כואבות המותירות אחריהן צלקות מובהקות, דמעות שהתייבשו, וכך גם כתיבתי, אם כי מרגשת באופן פחות ביותר וזוטרה לעומת הסופר הדגול, עמוסה במשפטים ארוכים הנפרשים אל האופק, כפי שאתה מתעב. ובכל זאת, כתיבתי נאה בעיניך, כך גם גופי המתועב בעיניי. 

מילות אהבה מקוללות ירדפוני לנצח כמו בקשתך לנשקני לראשונה, והפואטיקה תאבד לאט לאט במעמקי ראשי יחד עם ההיגיון, התבונה והרציונל, והזיכרון הכואב, הסכנות ששכחנו, כי דבר איננו נמשך לנצח.


2 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
.

שפתיו.
ידו מלטפת שיערי.
המורה לספרות.
קלמנטינות.
פואטיקה.
דממה.
ספרים.
פלרטוט.
כשהוא נוגע לי בתחת, ואומר שהוא יכול לעשות את זה כל היום.
3>

האהבה קידמה פני; אך נפשי הסתגרה
באשמת עפר וחטא.
אהבה זריזת העין, ראתה עד מהרה
שאני דועך, פוחת,
אז אל מקומי ניגשה היא, ובקול ענוג וידאה
אם נחוץ לי דא או הא.
- ג'ורג' הרברט.
>>>
עדיפים החיים בזוג מן הבדידות שבחיים לבד.
- אקירה יושימורה
>>>
בלב לבו של הקושי שוכנת ההזדמנות.
- שפתיו.
.